מדיי פעם במהלך העבודה היו מראים לי כל מיני חומרים, התבוננתי בהשתוממות כמו ילדה שלא מאמינה: מה, את כל זה אני עברתי? וחשבתי שעוד לא הספקתי כלום. כנראה שזו התחושה שלמרות שלקחתי חלק בפרויקטים רבים כל כך והגשמתי אין סוף חלומות, אני עדיין ילדה המסתכלת ומשתוממת כאילו לא לי זה קרה והיה.
אבל מסתבר שכן, כי כשאני מתבוננת בתמונות אני נזכרת בכל פרט ופרט. אבל עדיין יש לי הרי כל כך הרבה שאני רוצה לעשות, לחוות, ליצור, ליצור, לכתוב, לכתוב, לשיר ולגעת בעמקי ליבם של האנשים. ללטף, לנשק, לטלטל, לנחם ולחבק.
אני מבחינה במשך כל השנים הללו שככל שחשבתי שיש בי אהבה לתת לאנשים, גיליתי שמהקהל קיבלתי הרבה יותר. לו יכולתי לתאר את עצמת אהבתכם, כל האנשים שהולכים איתי דרך.
הבטחתי לעצמי שאני אכתוב כל כמה זמן לבלוג. לעדכן יותר את מה שקורה לשתף אתכם בחוויות ופרויקטים שאני עושה.
זו באמת הזדמנות ענקית להודות לאלפי האנשים שבקשר איתי דרך האתר. שיהיה לנו בהצלחה.
נ.ב
כשגלעד שליט ישוחרר ויגיע לארץ אני הולכת לחגוג עם הבנות שלי והמשפחה את השמחה!